להורים וילדים
  www.shauli.co.nr
שיר סיפור וספר
יום ב', ד’ בכסלו תשע”ט
    דף ראשי  |  יהודון מאיר  |  תוכנות מחשב  |  מפת ישראל  |  מילון  |  מצות כיבוד הורים  |  לוח שנה  |  גימטריה  |  ספארי  |  שימושון  |  תמונות מספרות  |  כתובת האתר  
קורות חייו של רבנו

רבה הראשי ליהדות איראן בישראל ובתפוצות. רבנו נולד בירושלים ג' סיון שנת ה'תר"פ ( למנין האזרחי בשנת 1920). נשא לאשה את אסנת וזכה לגדל 3 בנים ובת. סיים לימודי ביהמ"ד "דורש ציון", למד בישיבת "שערי רחמים" ובישיבת "פורת יוסף" בעיר העתיקה בירושלים. הוסמך לרבנות על ידי הרבנים: הרב עזרא עטייה - ראש ישיבת "פורת יוסף" בעיר העתיקה בירושלים. הרב עבודי חוגי - מאור הגולה של יהדות בבל וחבר הרבנות הראשית לישראל. הרב צבי יהודה מלצר - הרב הראשי לעיר רחובות. הרב אלימלך בר שאול - הרב הראשי לעיר רחובות. הרב עובדיה יוסף הראשון לציון והרב הראשי לישראל לשעבר. מוריו ללימודי קבלה: המקובל יעקב ג'הרומי המקובל מרדכי שרעבי בעבר שמו הפרטי של ראש המשפחה הפך לסימן זיהוי לכל בני המשפחה. כשגלו הכהנים לבבל בחורבן הבית הראשון נמכרו לעבדים. האדונים החדשים חקרו לשמם העברי. במר להם ענו הגולים בבכיה "שאלו שלום ירושלים" תוך שהם חוזרים על הפסוק הלוך וחזור ובוכים בקול לפחות את תחילת הפסוק. כאומרים מה תשאלו לשמנו, עדיף שתשאלו ותבקשו את שלום ירושלים החרבה והשוממה שמבלי בניה היא יושבת. הבבלים לא הבינו וקראו לעבדים בשם "שאלו". האימפריה הבבלית נפלה ונכבשה על ידי האימפריה הפרסית. היהודים קיבלו זכויות בממלכה החדשה ופדו עצמם מלהיות עבדים. שיפור במעמדם של היהודים חל במיוחד כשנודע כי המלך אחשוורוש נשוי ליהודיה ושרו החשוב הינו מרדכי היהודי. בחלוף הזמנים נקבע השם שקבעו הבבלים כשם משפחה בצרוף האות י' על פי המקרא הקובע כי "לשאול משפחת השאולי" (ספר במדבר פרק כו' פס' יג'). אם כן, השם "שאל" הפך להיות "שאולי" והשם "בקש" הפך להיות "בקשי", ששניהם במובן לדרוש שלום ירושלים. לסבו של רבנו היה אח בשם דוד אשר העדיף כשם משפחה את השם "בקשי". הראשון לציון הרב בקשי אליהו ששימש כרב הראשי לישראל הינו נינו של האח דוד. ויש שיקראו שם משפחתם "ציוני" או "מאירי" על ירושלים שתאיר לעולם, ויש שקראו שם משפחתם "זאבי" על שם בנימין שנמשל לזאב ובחלקו ירושלים "בנימין זאב יטרף" "בין כתפיו שכן". רבנו נקרא על שם סבו משה. ומעניין כי גם הסבא היה נשוי לאשה בשם אסנת. הצד השונה, לרבנו בת אחת ושמה יוכבד נוגה ולסבא הגדול (בפרסית/בבלית עתיקה "גדול" הוא "ארה" או "אגא") שתי בנות. הצד השווה, שזכו לגדל 3 בנים. שמות בני הסבא: פנחס, רחמים ובנימין ושמות בני רבנו: בנימין, גדעון ויגאל. הדוד פנחס היה נוהג לתמוך במשפחות דלות אמצעים בירושלים ולקיים בחייו את מאמר חכמים כי העולם עומד על למוד תורה, על התפילה (כנגד עבודת הקרבנות) ועל גמילות חסדים. הדוד היה תלמיד חכם ודרשן וראה ברבנו שהיה אחיינו המשך לעולם התורה של המשפחה והפקיד בידיו את קנייניו הרוחניים, ספריו ומגילת אסתר מיוחדת שכתב בכתב ידו אשר לימים יקראו בה במרכז רוחני קהילתי בית כנסת שאולי באשדוד שנים רבות. הדוד פנחס נשא לאשה את לבנה ושמות ילדיו מאיר, אברהם, דוד, בושייק, אסתר, מזל ורבקה. הדוד רחמים נשא לאשה את אסתר (שנקראה "זוכי" שפירושו בפרסית/בבלית "כחול" על שם עיניה הכחולות) ובנו יצחק נשא לאשה את בתיה בת נואבר נוריאל. שמות הוריו של רבנו: שם אביו הרב בנימין (ובכינוי חיבה "בּוּני" ובפרסית/בבלית "בומוני") ושם אמו "כשוואר" (שפירושו בפרסית/בבלית "עולם") בתם של הרב משה שר שלום וחנה. שמות אחיות רבנו (כידוע היה בן זקונים יחיד): בכורה (רק היא נולדה בגלות), אסתר, אסנת ורחל שנפטרה בהיותה בת 18 בלבד. הרב בנימין, אביו של רבנו, עלה משיראז שבפרס לארץ ישראל לקיים מצות עשה לדור בארץ הקדושה. בתקופה שעלה לארץ התנאים היו קשים ביותר אבל בתורה כך טען נקבע כי הדר בחוצה לארץ נחשב כמי שאין לו אלוה. רבנו עדיין לא נולד, אבל כל חייו שמע מאביו על הניסים שקרו לשיירה שעלתה לארץ ישראל מפרס דרך המדברות והמרחבים השוממים. אחד מהניסים של בני השיירה היה שניצלו מאריה אימתני. בדרכם ראו אריה עומד על רגליו ומבקש לזנק לכיוונם. בני השיירה נסו לאחור מבקשים להציל את נפשם, אלא שאביו של רבנו הלך לקראת האריה פנים אל פנים ובידו חרב חדה. בני השיירה צעקו לרב "ברח" וככל שהתקרב הרב לאריה ידעו כי נגזר דינו. אולם האריה לא התנפל באכזריות על הרב והרב לא נלחם כדי להורגו. ממרחק רב ראו בני השיירה את הרב בנימין נראה כמנהל דו שיח עם האריה. בסיום המחזה המוזר נראה האריה מרכין את ראשו ומתרחק מהמקום. בני השיירה שאלו את אביו של רבנו האם השתמש בקבלה מעשית להרחיק את האריה, אולם לא קיבלו תשובה ברורה. בכל פעם שעלתה השאלה שוב ושוב טען אביו של רבנו כי בדעתו היה להקריב את נפשו למען בני השיירה כדי שיזכו לעלות לפחות הם לארץ הקודש, וכל שאמר לאריה: "אנו בדרכנו לירושלים ובשיירתנו אלמנות ויתומים". רבנו היה בן זקונים לאביו והתייתם בגיל צעיר, אולם הספיק ללמוד ולהחכים מתורתו של אביו ובכל אירוע הזכיר את נס השיירה ואת העובדה כי ככל הנראה העדיף אביו תמיד את התפילה והצדקה לשנות את רוע הגזירה על פני שינוי חוקי הטבע באמצעות "קבלה מעשית". רבנו התחנך לפקוד את הכותל המערבי לא רק בימים ואולי בעיקר בלילות. כבר כילד צעיר (בליווי אמו) הצטרף לאומרים תיקון חצות וללומדים חוק לישראל והזהר הקדוש. בצעירותו נהג לקבל את השבת בסמוך לכותל המערבי ולערוך תענית דיבור בשבתות וחגים. רבנו למד בבית המדרש "דורש ציון" בירושלים. סיים סמינר למורים "מזרחי" בירושלים. למד באוניברסיטה העברית בירושלים, יהדות, פילוסופיה ומדעי החברה. שימש מורה למדעי הטבע והמתמטיקה בישיבת "שערי ציון" בירושלים בראשותו של הרב בן ציון עוזיאל הראשון לציון והרב הראשי לישראל לשעבר. רבנו יסד והקים את תנועת הנוער "בני עמי" בירושלים ופעל בשכונותיה הרבות, התנועה הקיפה למעלה מחמשת אלפים בני נוער, רובם נזקקים, חינכם לתורה ולאהבת העם והארץ וסייעם ברוח ובחומר. בתקופת השלטון הבריטי בטרם קמה מדינה לעם היהודי בארץ ישראל היה פעיל רבנו בתנועת המרי העברי והשתתף בפעולות נגד הצורר הבריטי. שימש מזכירו האישי של הרב יצחק הרצוג, הרב הראשי לישראל לשעבר בפעולות נגד המיסיון בישראל. רבנו עבר עם משפחתו מירושלים לרחובות, ומרחובות עבר להתגורר בעיר אשדוד, שם המשיך בפעילותו החברתית הענפה ובתרומתו לקהילה, בקליטת עלייה ובהוראה. שימש כחבר הנהלת עיריית אשדוד במשך כ – 14 שנים, עסק בפעילות לקליטת עולים מאיראן, אתיופיה, בולגריה, מרוקו, צרפת, רוסיה, תימן ועוד. בכ"א בטבת שנת תשל"א (1971) נהרג בנו בכורו, הרב בנימין כהן שאולי (להלן: "בנימין"), בתאונת דרכים כמלווה ברכב, והוא בן 28 בלבד. בית הספר בו לימד בנימין נקרא על שמו לאחר מותו, ועד היום ידוע כבית ספר "שאולי" ביבנה. כמו כן, על שם בנימין נקרא רחוב בעיר אשדוד. רבנו הקים על שם בנו, את בית הכנסת ומרכז רוחני-קהילתי "שאולי" באשדוד, בו הוכתרו לכהן רבני העדה האתיופית, הרב יוסף הדנא והרב יאיר במעמד הרב עובדיה יוסף. בתשמ"ה - נבחר כחבר ההנהלה הראשית של הפדרציה העולמית לקהילות ישראל. בתשמ"ו - נבחר לכהן כרבה הראשי של יהדות איראן בישראל ובתפוצות. בתשמ"ז - קיבל את עיטור "יקיר החינוך הדתי בישראל" על פעלו הרב במשך שנות דור בשדה החנוך. בתשמ"ח - קיבל את עיטור "יקיר העיר אשדוד" לאות הוקרה על פעולותיו הרבות למען העיר והקהילה באשדוד. בתשמ"ט - קיבל את פרס שר הדתות כאות הוקרה על פעולותיו למען החברה. בתש"ן - קיבל את "פרס שפירא" כאות הוקרה על פעולותיו הרבות ולמזוג העדות. בתשנ"ב - קיבל ממשרד הדתות את פרס "היצירה התורנית" על יצירותיו הפילוסופיות - ספרותיות. בתוקף תפקידו כרב ראשי בתפוצות ומתוך דאגה לקהילות ישראל שבגולה עמד בקשר מעת לעת עם האו"ם ולשכת הואתיקן ברומא. רבנו היה נשיא של כבוד בארגון "בני ברית" ובארגון "בית כורש" המשמש מרכז רוחני קהילתי עולמי ליהדות בכל ארצות הפזורה. כמו כן, היה חבר הנהלת ארגון הגג ליוצאי קהילות פרס בישראל וחבר הנהלת ארגון עולי פרס בירושלים. רבנו נפטר ביום שבת כ"ו (26) בתשרי שנת ה'תשנ"ה (למנין האזרחי בשנת 1994) והובא למנוחות ביום ראשון ז"ך (27) בחודש האיתנים בחלקת הכהנים בהר המנוחות בירושלים. על שם רבנו נקראה אולפנא תורנית מדעית לבנות באשדוד. וכן, רחוב בשכונת נוה יעקב בעיר ירושלים, וכן, רחוב בשכונת "רחובות החדשה" בעיר רחובות. ספריו רבנו כתב ספרים ומאמרים רבים. בין ספריו ניתן למצוא ספרים המסתיימים במילה "הבשם". הבשם הם ראשי תיבות של שם בנו הנפטר זכר צדיק וקדוש לברכה, "הרב בנימין שאולי משה". ספרים אלו הוקדשו לזכרו ולעילוי נשמת בנו בכורו. תהיה נשמתם צרורה בצרור החיים לחיי העולם הבא . אמן כן יהי-רצון. v מרפא הבשם - התמקדות ברפואת הרמב"ם תורגם לצרפתית ולאנגלית. v ערוגת הבשם - פרקי מחקר ומחשבה. v ריח הבשם - הגיגים בחיי המשפחה. v צרור הבשם - צרור קבצים העוסקים בירושלים ובקדושי צה"ל בדור "עקדת אברהם". v פרחי הבשם - האדם והצומח בישראל. v שבילי הבשם - הגיגים והליכות במעגלי השנה לחודשים אלול-כסלו. v הגיגי הבשם - האדם תוחלתו ותכליתו, חלומות ופתרונם. v כסופי הבשם - ערכים בישראל ובעיקר נושא הגורלות כגורל הגר"א. v הגדת הבשם - הגדה של פסח בשני פירושים. v רזי הבשם - תורת הקבלה, רזיה וסודותיה. v מאור הבשם - על רבי שמעון בר יוחאי ובני דורו. v נצח הבשם - ספרו האחרון, על ירושלים בעבר, בהווה, בעתיד ובמדרשים. v אהבת הבשם - תשתית לחיי משפחה והדרך לאושר. v אביב הבשם - הגיגים והליכות במעגלי השנה לחודש ניסן. v דרכי הבשם - הגיגים והליכות במעגלי השנה לחודש אדר. v נתיבי הבשם - הגיגים והליכות במעגלי השנה לחודשים טבת-שבט. *אודיו:1799038-VHBkN5linS&דיו מורשת על סבא.mp3*

 
 
 
האם אדם הראשון חטא שאכל מפרי הדעת, הלא ביקש לדעת את הבורא ולעובדו מתוך ידיעה והבנה?