להורים וילדים
  www.shauli.co.nr
שיר סיפור וספר
יום ה', יא’ בתשרי תשע”ט
    דף ראשי  |  יהודון מאיר  |  תוכנות מחשב  |  מפת ישראל  |  מילון  |  מצות כיבוד הורים  |  לוח שנה  |  גימטריה  |  ספארי  |  שימושון  |  תמונות מספרות  |  כתובת האתר  
בספר התורה לא נמצא שמות ופרטים על מאורעות בהיסטוריה. יתירה מזו, בסיפור הפרטים ישנו כלל כי אין מוקדם ומאוחר בתורה, דהיינו סדר הקריאה איננו תואם את סדר התרחשות המאורעות. אבל ישנו ספר היסטורי עתיק...

אהיה21אלהים86אדני65172הויה =26X378נר250רבים וטובים הפוקדים בכל שבת את בית הכנסת בתפילת שחרית זוכים לשמוע קריאת כל ספר התורה במהלך שנה תמימה. המנהג לקרא בשנה אחת כל ספר התורה הוא מנהג בבל שהשתרש והתקבל בכל תפוצות ישראל. עובר למנהג בבל (הכוונה "לפני") היה המנהג לקרא בשלוש שנים, ועל כן צריך לזכור כי סדר חלוקת קריאת הפרשיות בשבתות היה שונה לפני גלות בבל ואף תקופה ארוכה אחריה כל עוד היה ישוב בארץ ישראל. כלל בידינו כי התורה לא באה לספר סיפורים אלא להורות לנו דרך חיים מצוות וחוקים. כמו כן, "אין מוקדם ומאוחר בתורה", כלומר אין ללמוד מפרשיות התורה את סדר הזמנים הנכון. פרשיות התורה נכתבו בסמיכות זו לזו לא מסיבת זמן האירועים אלא להורות וללמד תורה בלבד. אם נשאל את אלו הבאים תדיר, מה שמה של אשת לוט? מה שם אמם של רחל ולאה? האם שרח בת אשר היא בתו הביולוגית? מה שם נשות השבטים הקדושים - שם אימותנו? האם יוכלו לספר לנו את סיפור יציאת מצרים ביתר פירוט? לא רק שלא נקבל תשובה לשאלותינו, אלא שישיבו כי אין תשובות בספר התורה. לא רק שלא נמצא את התשובות מהקריאה בתורה, אלא שישנו כלל חשוב כי אין מוקדם ומאוחר בתורה. יתכן כי התורה הקדימה סיפור מסוים לסיפור אחר חרף סדר הזמנים הנכון. עובדות אלו שוללות מכל וכל את התיאוריה כי עם ישראל שמר על ספר התורה, היות ומדובר מבחינתו בספר תולדות העם. ככל הנראה ספר התורה נשמר בקנאות מסיבות אחרות, שאינם חייבות להיות שכליות, ובראש הסיבות כי בורא עולם ציוה ועם ישראל לא סר מהציווי ימין או שמאל. עם ישראל הצטווה שלא להוסיף או לגרוע מספר התורה הקדוש, ולא לעשותו ספר תולדות עם. מאידך גיסא, ישנו ספר היסטורי עתיק הנקרא "ספר הישר" בו נמצא את התשובות לשאלות לעיל ואת תולדות העם מהמוקדם ועד המאוחר בסדר "ישר". חפשו מטה בין רשימת הספרים את הקישור ל"ספר הישר" ואולי בליל הסדר הבא יהיה לכם יותר מה לספר לילדים. ספר הישר (הוצאת מכון הכתב ירושלים התשמ"ז) הבורא יש מאין יצר היקום והכוכבים שבו ובכך יצר הזמן, כי לולי החומר אין זמן בהתאם לנוסחאות האנרגיה. והיה תוהה (תהו) על כלום שבו (הבהו) על כן יצר אדם וגן להנאתו בתוך יקום ומדבר שומם. ובהשחתת הגן יצא האדם למזרחו של הגן (מקדם לגן עדן). חוה אשת אדם מביאה לעולם שני בנים, הבכור קין והצעיר הבל. חוה מביאה לעולם גם שלש בנות. קין הורג את הבל אחיו והולך ונודד מן המקום בארץ קדמת עדן הוא וכל אשר לו. קין מביא לעולם את חנוך ובונה עיר וקורא לה על שם בנו. לחנוך בן קין נולד עירד ולעירד נולד מחויאל ולמחויאל נולד מתושאל ולמתושאל נולד למך. בן 130 שנה היה אדם הראשון כשנולד לו בן שלישי בשם שת לאמר שת לי ה' זרע אחר תחת הבל. בן 105 שנה היה שת כשנולד לו בן בשם אנוש ובימיו הציפו מי נהר גיחון שליש הארץ ואין זרע ואין קציר וישנו רעב גדול. בן 90 שנה היה אנוש כשנולד לו בן בשם קינן אשר מלך בארץ בחכמתו ועשה שלום בעולם. בן 70 שנה היה קינן כשנולד לו בן בשם מהללאל. לשני אחיו קרא עינן ומרד ולשתי אחיותיו קרא עדה וצילה אשר לקחם לנשיו למך בן מתושאל מזרע קין. לעדה נולד בן בשם יבל ובן בשם יובל. לצילה נולד לעת זקנתה בן בשם תובל-קין ובת בשם נעמה. בן 65 שנה היה מהללאל כשנולד לו בן בשם ירד. בן 162 שנה היה ירד כשנולד לו בן בשם חנוך. בן 65 שנה היה חנוך בן ירד כשנולד לו בן בשם מתושלח. לשני אחיו קרא אלישוע ואלימלך ולשתי אחיותיו קרא מלכה ונעמה. בן 187 שנה היה מתושלח כשנולד לו בן בשם למך. לאחיו קרא אליקים. בן 56 שנה היה למך בן מתושלח כשנפטר אדם הראשון אשר חי 930 שנה. קבורתו היתה במערה בדבר ה' במספד ובכי גדול. בן 113 שנה היה למך בן מתושלח כשסבו חנוך בן ירד קיבל התראה של שבוע ימים על זימונו לחיי העולם הבא ללא קנס המיתה וגזירת "ואל עפר תשוב". בן 365 שנה היה חנוך וביום השביעי נכנס בחייו להיות עומד ליום הנצחי שכולו ארוך וטוב ולמלוך על צבא שליחי ה' ללא צורך בהליך תחיית המתים. שבוע הכין את נפשו, נפרד מבני האדם והודיע על הגזירה. בן 168 שנה היה למך בן מתושלח כשנפטר שת בן אדם הראשון אשר חי 912 שנה. בן 182 שנה היה למך בן מתושלח כשנולד לו בן בשם נח על שם שבזמן שנולד נחה האדמה ושקטה מהשחית. אם נח אשת למך היא אשמוע בת אלישוע בן חנוך אשר לקחה לאישה והוא בן 181 שנה. בן 84 שנה היה נח כשנפטר אנוש בן שת. אנוש חי 905 שנה. בן 179 שנה היה נח כשנפטר קינן בן אנוש. קינן חי 910 שנה. בן 234 שנה היה נח כשנפטר מהללאל בן קינן. מהללאל חי 895 שנה. בן 366 שנה היה נח כשנפטר ירד בן מהללאל. ירד חי 962 שנה. בן 480 שנה היה נח כשהיה דבר ה' אליו ואל סבו מתושלח לאמר לדורם כי יבוא מבול לארץ אם לא יטיבו מעשיהם. בכל 120 השנה שחלפו, יום יום השכם ודבר אמרו לדורם דבר ה' ודורם הקשה עורף. בן 498 שנה היה נח שלקח לאישה את נעמה בת חנוך והיא היתה בת 580 שנה. עד לדבר ה' לנח שיקח את נעמה לאישה, לא לקח נח אשה להוליד בנים באומרו למה לי בנים הנה ה' משחית הארץ. בן 500 שנה היה נח שנולד בנו הבכור מנעמה שנקרא יפת. בן 501 שנה היה נח שנולד בנו השני מנעמה שנקרא חם. בן 502 שנה היה נח שנולד בנו הצעיר מנעמה שנקרא שם. בן 595 שנה היה נח כשנפטר אביו למך בן מתושלח. למך חי 777 שנה ונפטר 5 שנים לפני המבול. לאחר מכן דבר ה' אל נח לקחת עצי גופר וללכת אל מקום פלוני אלמוני ולעשות תיבה גדולה ולהעמיד במקום ההוא. בשנה זו החל לבנות ובחמש שנים סיים את המלאכה. כמו כן, הצטווה נח לקחת את שלשת בנות אליקים בן מתושלח (אחיו של למך אביו) לשלשת בניו לנשים. בן 600 שנה היה נח כשנפטר סבו מתושלח בן חנוך. מתושלח חי 969 שנה. לאחר פטירת מתושלח בשבעת ימי האבלות הצטווה נח לבוא עם משפחתו אל פתח התיבה, כאשר ה' מאסף סביב התיבה את כל בהמת הארץ וחית השדה ועוף השמים וכל החיה אשר תרבוץ יש להביא אל התיבה ואת העומדים מנגד לעזוב. היו אלה גורי החיות שרבצו. ביום השביעי הרעיש ה' את כל הארץ, ותחשך השמש ברקים ורעמים וקול עצום והגשם עדיין לא בא, וכל זאת למען ישובו בני האדם בתשובה ובכל זאת לא שבו הדור מדרכם הרעה והוסיפו חרון אף ה' בעת ההיא. וביום השמיני ומי המבול (המבלבלים סוחפים והופכים את הכל) היו על הארץ. כ- 700 אלף איש ואישה ניסו להגיע אל התיבה ולבוא בתוכה ויגברו עליהם החיות וימיתו מהם ויבריחום מעל התיבה. ויבקעו כל מעיינות תהום ויהי הגשם 40 יום ולילה. ויגברו המים וישאו את התיבה ויהי צער גדול לכל באי התיבה כי התיבה חישבה להשבר ויגיעו עד שערי מוות עד שסגר ה' מעיינות תהום. ולאחר 150 יום בהם גברו המים על הארץ הלכו וחסרו המים והתיבה נחה על הרי אררט. נח ובניו יצאו מהתיבה בדבר ה' אליו צא מהתיבה. יפת הוליד שבעה בנים: את גומר ואת מגוג ואת מדי ואת יון ואת תובל ואת משך ואת תירס. חם הוליד ארבעה בנים: את כוש ואת מצרים ואת פוט ואת כנען. כוש לקח אשה נוספת לעת זקנתו ונולד נמרוד. כוש אהב את בן זקוניו נמרוד ונתן לו את כתנות העור אשר עשה ה' לאדם הראשון בצאתם מהגן. ומהיכן קיבלם? לאחר פטירת אדם הראשון ניתנו הכותנות לחנוך בן ירד וחנוך נתן למתושלח ומתושלח נתן לנח ובצאתו מהתיבה גנב חם מאביו והסתירם מאחיו. וחם נתן בסתר לכוש בכורו וכוש נתן לנמרוד והוא בן 20 אשר הצליח לנצח על כל אויביו מסביב ומינוהו כל בני נח למלך עליהם ובנה עיר בשם שנער על שם שניער ה' כל אויביו מעליו. מצרים לא הלך למזרח ארץ קדם אלא למערב והוליד 7 בנים: לוד ,ענם, להב, נפתח, פתרוס, כסלוח וכפתור (פתרוס וכסלוח התחתנו זה עם זה ויצאו מהם 5 משפחות: פלשת, גרר, עזה, גת ועקרון). בארץ שנער מלכות נמרוד בן כוש, היה איש עני וחכם ושמו רקיון אשר הלך לארץ מצרים להחיות את נפשו ובהגיעו ראה כי המלך בן ענם דן בענייני הממלכה רק יום בשנה, ועל כן שכר 30 גבורי חיל והושיבם במערות קבר מצרים וציום באומרו בשם המלך שלא יתנו לאיש להיקבר בלי שיתן 200 כסף. במהלך השנה צבר עושר רב. כשנודע למלך ביקש לדון את ריקיון אלא שריקיון הביא למשפט את העושר הרב כמנחה ובחוכמתו הפך את כעסו של המלך לאהבה עזה והמלך שינה שמו מריקיון לפרעה אחרי שפרע מס מהמתים אלא שריקיון לקח לאחר מכן את מלכות מצרים בחזקה ובערמה ויכתבו מכתב וחוק לקרות לכל מלך אשר ימלוך במצרים פרעה. כנען הוליד 11 בנים: צידון בכורו, חת, יבוסי, אמורי, גרגשי, חוי, ערקי, סיני, ארודי, צמרי וחמתי. נינו של כנען הינו שעיר אשר היה בן חור בן חוי. שעיר בנה עיר נגד הר פארן וקרא לה עיר בשמו שעיר. שם הוליד חמשה בנים: את עילם ואת אשור ואת ארפכשד ואת לוד ואת ארם. אשור ובניו התרחקו מארץ שנער ובנו 4 ערים וקראו להם בשמותיהם: את נינוה, את רסן ואת כלח ואת רחובות-עיר. ובני ארם (עוץ וחול וגתר ומש) גם הם בנו עיר וקראו לה עוץ על שם אחיהם הבכור. בן 100 שנה היה שם (שנתיים לאחר המבול) כשנולד לו בן בשם ארפכשד. בן 35 שנה היה ארפכשד כשנולד לו בן בשם שלח. לשני אחיו קרא ענר ואשכול. בן 30 שנה היה שלח כשנולד לו בן בשם עבר. בן 34 שנה היה עבר כשנולד לו בן בשם פלג. לאחיו קרא יקטן כי בימיו קטנו חיי האדם. בן 30 שנה היה פלג כשנולד לו בן בשם רעו. בן 32 שנה היה רעו כשנולד לו בן בשם שרוג. בן 30 שנה היה שרוג כשנולד לו בן בשם נחור. בן 29 שנה היה נחור בן שרוג כשנולד לו בן בשם תרח. בן 38 שנה היה תרח כשנולד לו בן בשם הרן. לאחיו קרא נחור. בן 70 שנה היה תרח כשנולד לו מאשה אחרת בן בשם אברם לאמר הרימו המלך נמרוד מעל השרים. וישם נמרוד את תרח בן נחור לשר צבאו וימצא חן בעיניו וינשאוהו מעל כל השרים. אם אברם אמתלאי בת כרנבו. יועצי נמרוד מתנבאים על אברם שיגדל ויצמיח רעה במלכות ויאבדו כולם. נמרוד מבקש מתרח לקנות את הבן ותרח נענה לבסוף אלא שמחליפו בבן אחר מעבדיו שילדה לו שפחתו אשר נולד באותה עת. תרח מסתיר את אברם במערה ביחד עם אמו ומניקתו ונותן מחייתם מדי חדש בחדשו. ויגדל אברהם במערה עשר שנים ולאחר מכן הלך וגדל בבית נח ושם והיה משרת אותם 39 שנה. בן 40 שנה היה הרן כשנולד לו בן בשם לוט. בן 41 שנה היה הרן כשנולדה לו בת בשם מילכה. נחור בן תרח לקח לאישה את מילכה בת אחיו ותלד לו 8 בנים: עוץ, בוז, קמואל אבי ארם, כשד, חזו, פלדש, ידלף ובתואל. לנחור היו 4 בנים נוספים מפילגשו ראומה: טבח, גחם, תחש ומעכה. בן 42 שנה היה הרן כשנולדה לו בת בשם ישכה וזו שרה אשת אברהם לעתיד. באותה עת היה אברהם בן עשר שנים על כן גדול היה הרן מאברהם ב-32 שנה. בן 48 שנה היה אברהם כשנפטר פלג בן עבר. פלג חי 239 שנה. בן 49 שנה היה אברהם כשנפטר נחור בן שרוג. נחור סבו חי 148 שנה. שנה קודם הכניע כדרלעומר את מלכויות סדום, עמורה, אדמה, צבויים וצוער וזו השנה השניה לכניעתם והעלו לו מס שנה בשנה 12 שנים. בן 50 שנה היה אברהם כשעזב בית נח וחזר לבית אביו תרח באור-כשדים. ובשנה זו נאסר ונשפט לשריפה על בזיון אלילי אביו. נמרוד מגלה את תרמיתו של תרח ומבקש לדעת מדוע מעל באמונו. תרח טוען שריחם על בנו ונטל עצה מבנו הגדול הרן. נמרוד קובע כי הרן (אשר היה בן 82 שנה) ואברהם מרדו במלך ועל כן ציווה להשליכם לאש. שנים עשר איש מעבדי המלך הפשיטו את השניים ואסרו את רגליהם וידיהם בחבלי בוץ והשליכום יחד אל הכבשן ובעשותם כן ובעוצמת האש עלה להב האש ונשרפו ורק גופו של אברהם ניצול מהאש וחבלי מאסרו נשרפו והיה מתהלך בתוך האש. נמרוד ציוה על 8 מעבדיו להוציא את אברהם והם ניסו ונשרפו. אז קרא לאברהם לצאת מהכבשן והבטיחו שלא יהרגו וכשיצא נתן לו נמרוד מתנות רבות ושני עבדים ששמותיהם עוג ואליעזר. בן 52 שנה היה אברהם כשנמרוד חלם חלום אותו פירשו חכמיו כי אברהם וזרעו עתידים להלחם בו ולנצחו. אז ציווה נמרוד את עבדיו להורגו ואברהם שמע זאת מאליעזר עבדו ויצא מבבל לחרן עם תרח והתיישב. בן 55 שנה יצא אברהם מחרן בפעם הראשונה ללכת ארצה כנען על פי דבר ה' ועזב בחרן לא רק את אביו תרח ואחיו נחור אלא גם את לוט בן הרן שלא בא עימו בפעם הראשונה לצאתו מחרן לכנען. בן 58 שנה היה אברהם כשנפטר נח בגיל 950 שנה וזו היתה השנה השלישית למגוריו בארץ כנען. בן 61 שנה היה אברהם כשמרד מלך סדום בכדרלעומר מלך עילם לאחר 12 שנה של עבדות ומיסים. בן 65 שנה היה אברהם כשנלחם נמרוד בכדרלעמר מלך עילם. כדרלעמר היה משרי צבאות נמרוד ומרד בו. כששמע נמרוד כי 5 שנים למרד מלך סדום בכדרלעומר לאחר שהכניעם 12 שנה ניצל את חולשתו ובא להלחם בו. במלחמה בין עילם ובן שנער מת מרדון בן נמרוד ונחל נמרוד מפלה ונכנע ונקרא שמו אמרפל. כדרלעומר גמל למי שעזר לו במלחמה ונשאר למלוך רק על עילם ופיצל את מלכות נמרוד לשלוש מלכויות: על שנער מלך נמרוד, על אלסר מלך אריוך ועל מלכות גוים מלך תדעל. בן 70 שנה היה אברהם בארץ כנען וקיבל דבר ה' במחזה הנקרא "ברית בין הבתרים" ושב לחרן לאמר למשפחתו כי ניתנה לו ולזרעו הארץ מנהר מצרים ועד נהר פרת. משנה זו מונים 430 שנה למושב בנ"י בארץ מצרים היות ואברהם היה גר במלכות מצרים אשר פרנסה את ארץ כנען בשנות הרעב. בן 75 שנה יצא אברהם מחרן בפעם השניה ללכת ארצה כנען על פי דבר ה' ובפעם הזו עם "הנפש אשר עשו בחרן" כ-72 איש ולוט עמו. אביו תרח ואחיו נחור נשארו בחרן כי בכנען שמעו על הרעב ובחרן היה שפע. אברהם מגיע לכנען ויושב באלוני מורה היא שכם ובונה מזבח ה'לאחר מכן ירד אברהם מכנען למצרים כי היה רעב כבד בכל ארץ כנען. שרה נלקחה לפרעה כי נודע כי אחיה הוא ולאחר שפרעה וביתו נענשו מהשמים אמרה שרה כי מפני שאברהם הוא בעלה וכששמע זאת פרעה קרא לאברהם בהיותו 3 חודשים בארצו וגירשו מהפחד שכולם במצרים ימותו מהשמים לא לפני שנתן לו נערה שילדה לו פילגשו (בזמנם בת מפילגש היא במעמד שיפחה כאימה ושמה הגר) וצאן ובקר ועבדים ושפחות וכסף וזהב. אברהם חוזר לכנען עם לוט ורכוש גדול והם נפרדים לוט בוחר להתיישב במישור מלכות סדום ואברהם באלוני ממרא בקרית ארבע ההררית. בת 65 שנה היתה שרה ובן 75 שנה היה אברהם לאחר שחזרו משהות של 3 חודשים במצרים לכנען ונפרדו מלוט. אותה שנה היתה שנת 14 למרד מלכות סדום במלכות כדרלעומר. מלך עילם קורא לשלושת המלכים להצטרף אליו לדכא את המרד. ארבעת המלכים עולים עם 800 אלף איש ומכים בדרך את כל היישובים עד שמגיעים לעמק השידים ועורכים מלחמה במלכות סדום (מלכות סדום כוללת את חמשת מלכי המישור). במלחמה מנצח מלך עילם את מלכי המישור והם בורחים חלקם להסתתר באזור בולענים (בורות חימר) וחלקם נמלטים להרים. גם עוג עבד אברהם נמלט מהמלחמה ומספר לאברהם על ביזת סדום ועמורה ועל שנשבה לוט ומשפחתו. אברהם אוסף 318 איש באותו לילה ורודף אחר ארבעת המלכים ואלו בורחים על נפשם ומותירים את צבאם מדמם למוות. אברהם משיב את רכוש סדום ואת לוט ומשפחתו. עירית אשת לוט הביאה בת וקרא לה פלטית על כי פלטו ה' ממלך עילם. בן 78 שנה היה אברהם כשנפטר רעו בן פלג. רעו חי 239 שנה. בן 85 שנה היה אברהם כשנתנה לו שרה את הגר שפחתה לאישה. בן 86 שנה היה אברהם כשנולד לו בן מהגר שנקרא ישמעאל. בן 91 שנה היה אברהם כשנלחמו בני כתים (באו מיון בן יפת) בבני תובל (בן יפת) וניצחו ונשבעו בני תובל שלא יתחתנו עם בני כיתים. בן 99 שנה היה אברהם כשקיים ברית מילה ובן 13 שנה היה ישמעאל כשנימול. באותה שנה חרבה סדום לאחר ששרפו את פלטית בת לוט על שהאכילה עני שהגיע לסדום. וגם בעיר אדמה היתה נערה שאכילה עובר אורח לפני עדת דבורים ומרחו דבש על גופה ותצעק מפני עקיצות הדבורים ואין מרחם. בן 100 שנה היה אברהם כשנולד משרה בנו יצחק לאחר 4 חודשים לישיבתו בגרר מלכות אבימלך הפלשתי. משנה זו מונים 400 שנה לגזירת "ברית בין הבתרים" כי "גר יהיה זרעך" וכי "ביצחק יקרא לך זרע". בן 101 שנה היה אברהם כשנפטר שרוג בן רעו. שרוג חי 230 שנה. בן 102 שנה היה אברם כשעשה משתה גדול ללידת יצחק וכל גדולי הארץ באו. בן 105 שנה היה אברהם כשגירש את הגר וישמעאל לאחר בקשתה של שרה בראותה כי יצחק שהיה בן 5 שנים כמעט נהרג מחץ קשתו של ישמעאל. הגר לוקחת אשה מצרית ושמה מריסה (ריבה) לישמעאל שהיה בן 19 שנה ותלד לו 4 בנים (נביות, קדר, אדביאל ומבשם) ובת (מחלת/בשמת). את האשה המצרית גרש ולקח אשה אחרת מכנען בשם מלכית. בן 110 שנה היה אברהם כשנולד אחיו צובא לאחר שאביו תרח לקח לעת זקנתו אשה ושמה פלילה ונולד ממנה. בן 30 שנה היה צובא כשנולד בנו ארם. וילך ארם בן צובא מחרן כי רכושו היה רב משבת עם בני נחור ויבנה עיר בשם "ארם-צובא". בן 135 שנה היה אברהם (ויצחק בן 35 שנה) כשנפטר תרח אביו בחרן. תרח חי 205 שנה. בן 137 שנה היה אברהם (ויצחק בן 37 שנה) כשהלך להר מוריה עם נעריו ישמעאל ואליעזר ועקד את יצחק בנו ונפטרה שרה בת 127 בקרית ארבע. אברהם לקח אשה נוספת מכנען לעת זקנתו ושמה קטורה ונולדו לו 6 בנים: זמרן, יקשן, מדן, מדין, ישבק ושוח. בן 139 שנה היה אברהם (ויצחק בן 39 שנה) כשנפטר לוט. לוט חי 142 שנה. בן 140 שנה היה אברהם (ויצחק בן 40 שנה) כשנפטר אחיו נחור בן תרח בחרן. נחור חי 172 שנה. אז שלח את עבדו אליעזר לחרן לקחת אשה ליצחק. אליעזר לוקח לחרן 10 גמלים עמוסים בכל טוב ו-10 עבדים ופוגש את רבקה בת בתואל והיא בת 10 שנים. רבקה הגיעה לכנען מחרן עם כסף וזהב עבדים ושפחות מלווה במניקתה דבורה בת עוץ. בן 148 שנה היה אברהם (ויצחק בן 48 שנה) כשנפטר ארפכשד בן שם. ארפכשד חי 438 שנה. בן 59 שנה היה יצחק כשהלך עם רבקה אשתו (שהיתה בת 29 שנה) להר המוריה מקום העקידה בכדי להתפלל על רבקה לולד כי עקרה היא. בן 60 שנה היה יצחק כשנולדו לו מרבקה תאומים בחודש תשרי. הבן הבכור נקרא עשו כי עשוי ושלם זה מהבטן. הבן השני אחז בעקב הבכור ונקרא יעקב. בן 75 שנה היה יצחק כשנפטר אברהם אביו בשנת 15 שנה לחיי יעקב ועשו. אברהם חי 175 שנה. לאחר מכן היה רעב גדול וכבד ויצחק כמעט ירד מצרים לולי דבר ה' אליו לגור בגרר אשר בכנען תחת מלכות אבימלך מלך פלשתים ולשבת שם עד תם 3 שנות הרעב ואז ציוהו ללכת חזרה לחברון. בן 15 שנה היה עשו כשארב לנמרוד בשדה, הרג את שני שומריו בקשתו, התקרב אליו בפתע פתאום כרת את ראשו והפשיט מעליו את כותנות העור שקיבל מאביו כוש. נמרוד חי 215 שנה מתוכם מלך 185 שנה. וישמעו גבורי נמרוד מרחוק את קול נמרוד וירוצו לעזור וימצאו את מלכם ושני אנשיו מתים. עשו ברח מהמקום מפני גבורי נמרוד והגיע אל בית אביו עיף ורעב ורואה את אחיו יעקב מבשל נזיד עדשים ובעבור המאכל מוכר את בכורתו וחלקו במערת המכפלה. בן 78 שנה היה יצחק כשנפטר שלח בן ארפכשד. שלח חי 433 שנה. בן 18 שנה היה אז יעקב כאשר שלחו יצחק אביו לבית שם ועבר ובביתם חי 32 שנה. בן 100 שנה היה יצחק כשלקח בנו עשו אישה מארץ שעיר והוא בן 40 שנה את יהודית בת בארי בן עפר ממשפחת חת ובאה לגור בביתו בחברון. בן 110 שנה היה יצחק (ובן 50 שנה היה יעקב) כשנפטר שם בן נח. שם חי 600 שנה. אז שב יעקב מבית שם לבית אביו בחברון לאחר 32 שנה. בן 116 שנה היה יצחק (ובן 56 שנה היה יעקב) כשבישרו לרבקה כי עדינה העקרה אשת לבן בן בתואל אחיה ילדה שתי בנות תאומות לאה ורחל. בן 123 שנה היה יצחק (ובן 63 שנה היה יעקב) כשחשב כי קרבו ימיו למות (ולא ידע כי יחיה עוד 57 שנה) וקרא את עשו אליו לברכו. יעקב ברח מפני עשו לבית עבר לאחר לקיחת ברכת יצחק במרמה. אישה נוספת לקח עשו בשם בשמת בת אילון החתי בהיותו בארץ שעיר חצי שנה לאחר שאביו ואימו תמכו ביעקב לאחר נטילת הברכה ממנו בעורמה. לבשמת קרא בשם עדה לאמר עדה ממנו הברכה בעת ההיא. בן 65 שנה היה עשו שילדה לו עדה בן בשם אליפז. בן 125 שנה היה יצחק (ובן 65 שנה היה יעקב) כשנפטר ישמעאל בן אברהם. ישמעאל חי 137 שנה. בן 137 שנה היה יצחק (ובן 77 שנה היה יעקב) כשחזר בנו לאחר 14 שנה בבית עבר בן שלח. אז נודע לרבקה כי עשו מתכנן להרוג את יעקב ועל כן ביקשה מיצחק שיתן ליעקב מתנות רבות כסך וזהב ויצווה את יעקב ללכת פדנה ארם בכדי שימצא אישה ממשפחת רבקה בחרן, ובאותה שנה פגש יעקב ברחל והיא רועה צאן אביה ובת 21 שנה. כשעשו שומע כי ברח יעקב לחרן בכדי לקחת אשה ממשפחתו אזי לקח אשה נוספת בשם מחלת בת ישמעאל אחות נביות (מי שנתנה לעשו היה אחיה נביות כי אביה ישמעאל נפטר לפני 12 שנה) וקרא לה גם היא בשמת. כמו כן, ביקש מאליפז בנו לרדוף אחריו להורגו ולקחת את רכוש הבכורה שנתן יצחק ליעקב. אליפז שהיה בן 13 שנה, איש מהיר ויודע ציד כאביו עשו, לקח עשרה גיבורי חיל והשיג את יעקב לפני שהגיע מבאר שבע לבית אל וביקש להלחם על הרכוש שלקח יעקב לחרן אלא שיעקב ביקש לתת את הרכוש לאליפז מבלי להלחם. כשחזר אליפז לאביו עם הרכוש וסיפר כי יעקב נתן את הרכוש מבלי להלחם קצף עשו על אליפז שלא הרג את יעקב ולקח מידו את הרכוש. יעקב חונה בבית אל בדרכו לחרן וחולם את חלום הסולם ודבר ה' אליו כי כל מלכי כנען יעלו בסולם ויפלו אבל לו מבטיח כי יקום בהר ה' וירש את כנען. בן 139 שנה היה יצחק (ובן 79 שנה היה יעקב) כשנפטר עבר בן שלח. עבר חי 464 שנה. בן 140 שנה היה יצחק (ובן 80 שנה היה עשו) כשילדה מחלת/בשמת בת ישמעאל בן לעשו בארץ כנען ויקרא שמו רעואל. בן 141 שנה היה יצחק (ובן 81 שנה היה יעקב) כשנולד ללבן בן בכור בשם בעור (בלעם הנביא הינו בנו). בן 142 שנה היה יצחק (ובן 82 שנה היה יעקב) כשנפטרה יהודית אשת עשו בארץ כנען. לא היו לה בנים. בנותיה נקראו מרצית ופועית. בן 143 שנה היה יצחק (ובן 83 שנה היה יעקב) כשהביא עשו לארץ כנען אשה רביעית בשם אהליבמה בת ענה בן צבעון החוי. ותלד לו 3 בנים: יעוש, יעלם וקרח. לאחר מכן עשו עוזב את כנען ומתיישב בארץ שעיר ואת בנותיו נותן לבני שעיר החורי, את מרצית לענה בן צבעון אח אשתו ואת פועית לאצר בן בלהן החורי. בן 144 שנה היה יצחק (ובן 84 שנה היה יעקב) כשתמו 7 השנים בהם עבד יעקב את רחל והחליף לבן את רחל בלאה אחותה וביקש שיעבוד עוד 7 שנים אחרות. יעקב הסכים ולכן נתן לו לאשה בנוסף ללאה גם את רחל ושתיהן היו בנות 28 שנה. לרחל נתן את בלהה שפחתו וללאה נתן את זלפה שפחתו. ובאותה שנה נולד ראובן מאשתו לאה בחודש כסלו. בן 145 שנה היה יצחק (ובן 85 שנה היה יעקב) כשנולד מאשתו לאה בנו שמעון בחודש כסלו וי"א טבת. בן 146 שנה היה יצחק (ובן 86 שנה היה יעקב) כשנולדים לו שני בנים. לוי מאשתו לאה בחודש ניסן. דן מאשתו בלהה בחודש אלול לאחר שנתנה רחל את שפחתה בלהה ליעקב לאישה לאחר לידת שמעון. בן 147 שנה היה יצחק (ובן 87 שנה היה יעקב) כשנולדים לו שני בנים. יהודה מאשתו לאה בחודש סיון. נפתלי מאשתו בלהה בחודש תשרי לפני חג הסוכות יום הולדתו של יעקב. באותה שנה נתנה לאה את שפחתה זלפה ליעקב לאישה כשעמדה מלדת. בן 148 שנה היה יצחק (ובן 88 שנה היה יעקב) כשנולד גד מאשתו זלפה בחודש חשון. בן 149 שנה היה יצחק (ובן 89 שנה היה יעקב) כשנולד אשר מאשתו זלפה בחודש שבט. ראובן בן 5 שנים מוצא דודאים בשדה ונותן לאימו לאה והיא נותנת אותם לרחל. לאה מתעברת בחודש כסלו ונולד יששכר בחודש אב. בן 150 שנה היה יצחק (ובן 90 שנה היה יעקב) כשנולדים לו זבולון ודינה מאשתו לאה בחודש תשרי לפני חג הסוכות יום הולדתו של יעקב. בן 151 שנה היה יצחק (ובן 91 שנה היה יעקב) כשנולד יוסף מאשתו רחל בחודש תמוז לאחר 7 שנות עקרות. באותה שנה שלחה רבקה מארץ כנען לחרן את דבורה בת עוץ ושני עבדי יצחק להודיע ליעקב שישוב לכנען. לבן מעכב את יעקב בביתו בהתחייבות לתת שכרו ושני עבדי יצחק חוזרים לכנען בלי דבורה הנשארת בחרן. בן 157 שנה היה יצחק (ובן 97 שנה היה יעקב) כשקיבל יעקב דבר ה' לצאת מחרן ולשוב לכנען. לבן לא מצליח הפעם לשכנע את יעקב לשבת בביתו לכן שולח לארץ שעיר את בעור בנו, שהיה כמעט בן 17 שנה ועימו 10 איש, להודיע לעשו כי יעקב מגיע לכנען וכי גנב מלבן את בנותיו ואת רכושו וכן שולחם לארץ כנען להודיע לרבקה כי עשו מתכוון להרוג את יעקב ואיתו 400 איש ( 60 אנשי ביתו מעמיד עליהם את אליפז. בנוסף מקבץ את 340 אנשי שעיר ומחלק אותם לשש מחנות ביד ששה בני שעיר החורי). רבקה שולחת 72 איש מעבדי יצחק לעזרתו של יעקב ואלו מוצאים את יעקב במעבר נחל יבוק. יעקב מחלק את המחנה לשנים אחד ביד דמשק בן אליעזר עבד אברהם והשני ביד אלינוס בן אליעזר אחיו. המפגש בין יעקב ועשו הפך ממלחמה למפגש פיוס ויעקב מגיע בשלום לכנען רואה את אביו ואמו ומתיישב בעיר שכם שנה וחצי. בן 158 שנה היה יצחק (ובן 98 שנה היה יעקב) כשדינה בת 7 שנים יצאה לראות בשמחת בנות העיר וכשראה שכם בן חמור נשיא הארץ את דינה לקחה בחזקה והושיבה בביתו. וישלח יעקב שנים מבנות עבדיו ושנים מעבדיו לקחת את דינה משם ויגרשו עבדי שכם את עבדי יעקב ואת הבנות הותירו עם דינה. שכם שולח את אביו לדבר עם יעקב והתנאי לזיווג היה שאנשי שכם ימולו. 645 איש ו-276 ילד נמולו. אבל חדקם בן פרד אבי חמור וששת אחיו לא נימולו וביקשו להרוג את שכם ולהגן על 8 ילדים שלא נמולו. שכם נכנע ומתחייב להרוג את יעקב ובניו לאחר שיתחזק בגופו במצות חדקם בן פרד. ותמהר דינה לשלוח אחת מנערותיה אל יעקב לספר על עצת חדקם. ויקומו לוי ושמעון (בני 12 ו-13 שנה) ויהרגו כל זכר בשכם מלבד שנים שנמלטו. ואת כל חילם ואת כל טפם ואת נשיהם שבו (47 עבדים ו-85 בנות). יעקב עוזב את שכם ומתיישב בבית אל. בן 160 שנה היה יצחק (ובן 100 שנה היה יעקב) כשהיה אליו דבר ה' בבית אל שיקרא שמו ישראל והתבשר כי רחל בהריון נוסף. באותה שנה נפטרה רחל בעת לידתה את בנימין בחודש חשון. רחל חיה 45 שנה ונקברה בדרך אפרת היא בית לחם כשיצא יעקב מבית אל ללכת אל בית יצחק אביו בחברון. בן 163 שנה היה יצחק (ובן 103 שנה היה יעקב) כשנפטרה רבקה אימו בקרית ארבע. רבקה חיה 133 שנה. בן 167 שנה היה יצחק (ובן 107 שנה היה יעקב) כשנפטרה לאה בחברון. לאה חיה 51 שנה. בן 168 שנה היה יצחק (ובן 108 שנה היה יעקב) כשנמכר יוסף לעבד למדינים, והוא בן 17, ואלו מכרו אותו לשיירת ישמעאלים אשר היו בדרכם לארץ מצרים ואלו מכרו למדנים ואלו מכרו לפוטיפר המצרי שר הטבחים. בעצת יששכר קרעו אחי יוסף את בגדו של יוסף וטבלו בדם שעיר עזים ששחטו. נפתלי נשלח ליעקב עם בגדו הקרוע של יוסף לאמר חיה רעה טרפה את יוסף. בן 17 שנה היה יוסף כשהגיע לבית המצרי. שנה עבד בבית המצרי עד שהוציאה עליו אשת המצרי זליכה שם רע ונשלח למאסר. בן 170 שנה היה יצחק (ובן 110 שנה היה יעקב) כשלקח יעקב לבנימין אשה את מחליא בת ארם והוא בן 10 שנים. ותלד לו 5 בנים: בלע, בכר, אשבל, גרא ונעמן. בן 178 שנה היה יצחק (ובן 118 שנה היה יעקב) כשלקח בנימין אשה נוספת בשם ערבת בת זמרן בן אברהם והוא בן 18 שנים ותלד לו 5 בנים: אחי, ראש, מופים, חופים וארד. באותה שנה היה יוסף אסור בבית הסוהר והוא בן 28 כשנאסרו עימו גם שר האופים (על אבני נתר שנמצאו בלחם פרעה) ושר המשקים (על זבובים מתים שנמצאו ביין פרעה). באותה שנה נולד בן בכור לפרעה וביום השלישי ללידתו עשה פרעה משתה 8 ימים לכל חיל ארץ צוען וארץ מצרים ואת שר המשקים השיב על כנו ואת שר האופים תלה. בן 120 שנה היה יעקב (ובן 29 שנה היה יוסף) כשנפטר יצחק אשר חי 180 שנה. יעקב נתן לעשו לבחור בין ארץ כנען לבין הרכוש. עשו מתייעץ עם נביות בן ישמעאל ובוחר בעושר ולא משאיר ליעקב מאומה מהעושר אותו לקח אל ארץ שעיר החורי וזאת תמורת נתינת ארץ כנען ליעקב כולל קרית ארבע ומערת המכפלה. בן 121 שנה היה יעקב כשיצא יוסף ממאסרו, והוא בן 30 שנה, לאחר 12 שנות מאסר ויעמד לפני פרעה לפתור חלומותיו. יוסף מחזק את פתרון החלומות, 7 שנות הרעב שיבואו לאחר 7 שנות השבע, באותות כי בנו בכורו שנולד לו לפני שנתיים ימות לאחר בן אחר שיוולד. כשהאותות באו באותו ונולד מגרון בן פרעה מחליט פרעה להלביש את יוסף בגדי מלכות, לתת את טבעת המלך ליוסף, לקרא לו בשם צפנת-פענח ולתת לו לאשה את אסנת בת פוטיפרע בן אחירם כהן און. ראובן לקח לאישה מתמנתה את אליורם בת עזי הכנעני ותלד 4 בנים: חנוך, פלוא, חצרון וכרמי. שמעון לקח את דינה אחותו ותלד 5 בנים: ימואל, ימין, אהד, יכין וצוחר. בנוסף לקח את שפחת דינה בשם בונה והיא הכנענית אשר שבה מעיר שכם בן חמור ותלד לו את שאול. יהודה לקח את עלית בת שוע הכנענית ותלד 3 בנים: ער, אונן ושלה. יהודה לקח לער בכורו את תמר בת עילם בן שם לאישה ויהי ער רע בעיני ה' וימת. ויאמר יהודה לאונן בנו יבם את תמר ויעש כמעשה אחיו וימת ה' גם אותו. יהודה אומר לתמר שבי בית אביך עד שיגדל שלה כי פחד פן ימות גם הוא כאחיו. לאחר שנה נפטרה עלית אשת יהודה ותשמע תמר כי עלה יהודה תמנתה לגוז הצאן, ולא נתנה לאשה לשלה בנו כשגדל, ותסר בגדי אלמנותה ותשב על הדרך ותפגוש את יהודה אשר ביקש אותה לאישה ותלד תאומים: פרץ וזרח. לוי לקח את עדינה בתו הבכורה של יובב בן יקטן בן עבר ותלד 3 בנים: גרשון, קהת ומררי. יששכר לקח את ארידה בתו הצעירה של יובב בן יקטן בן עבר ותלד 4 בנים: תולע, פוה, יוב ושמרון. דן לקח את אפללת בת חמורן מארץ מואב ותהי עקרה ימים רבים ותלד את חושים. נפתלי לקח מחרן את מרימית בתו הגדולה של אמורם בן עוץ בן נחור ותלד 4 בנים: יחצאל, גוני, יצר ושלם. גד לקח מחרן את עוצית בתו הקטנה של אמורם בן עוץ בן נחור ותלד לו 7 בנים: צפיון, חגי, שוני, אצבון, ערי, ארודי ואראלי. אשר לקח לאישה את עדון בת אפלל בן הדר בן ישמעאל וכשנפטרה ללא ילדים, לקח אישה אחרת בשם הדורה בת אבימאל בן עבר אשר היתה אלמנת מלכיאל בן עילם בן שם. ותלד לו 4 בנים: ימנה, ישוה, ישוי ובריעה. בת נוספת אימץ בהיותה בת 3 ושמה סרח והיא היתה בת מלכיאל והדורה. זבולון לקח לאשה את מרושה בת מולד בן אבידע בן מדין. ותלד לו 3 בנים: סרד, אילון ויחלאל. בן 125 שנה היה יעקב ובן 34 שנה היה יוסף בלדת אסנת ליוסף את מנשה ואת אפרים. בן 129 שנה היה יעקב ובן 38 שנה היה יוסף כשהחלו שנות הרעב במצרים. ויפקד יוסף פקידים לבל יכנסו למצרים עבדים לשבור בר אלא אנשים אשר יכתבו את שמם ושם אביהם ושם סבם, ועוד אסר יוסף רכישת בר לצורך מכירה אלא רק לצורכי אכילה ורק המלך יכל למכר בר. בן 130 שנה היה יעקב ובן 39 שנה היה יוסף כשאחיו ירדו למצרים לשבר בר מחמת הרעב. יוסף לא מגלה שהוא יוסף ואחי יוסף לא מזהים אותו כשמדבר איתם קשות בטענה כי הם מרגלים ואוסר את שמעון ומבקש שיביאו מכנען את אחיהם בנימין שהותירו בכנען. האחים חוזרים לכנען ותחזק עליהם שוב הרעב לאחר חודשיים והם חוזרים למצרים עם בנימין ואז מגלה יוסף לאחים שהוא יוסף ושיביאו את רכושם ומשפחתם לגור במצרים ובאותה שנה הם באים למצרים ומתיישבים בגושן. בן 56 שנה היה יוסף כשחלה יעקב ונפטר. יעקב חי 147 שנה כאשר את 17 שנותיו האחרונים חי במצרים. יוסף ומצרים עולים לכנען לקבור את יעקב במערת המכפלה. עשו ואנשיו מעכבים את הקבורה ונלחמים עם יוסף. במלחמה חושים בן דן עורף את ראשו של עשו (כשם שעשו עצמו עשה זאת לנמרוד) ויוסף מנצח קובר את יעקב במקום ואוסר בכבלי ברזל את צפו בן אליפז ואת 50 אנשיו ומורידם למצרים. חלק מאנשי עשו ברחו עם גופת עשו לשעיר (את ראשו קברו במקום המלחמה) שם נקבר. בני שעיר החורי אספו את כל בני קדם ובאו להלחם עם יוסף במצרים. במלחמה נסו אליפז ובני קדם מלפני יוסף ונהרגו כל גיבורי שעיר. ויאמרו בני שעיר לבני עשו צאו מארצנו וחזרו לכנען וילחמו בני עשו בבני שעיר כשהם נעזרים בשתי משלחות גבורי חיל ששלח אליהם לעזרה אנגיאס מלך דנהבה בארץ אפריקה אשר אהב את בני עשו. בני עשו הצליחו לנצח את בני שעיר ולרשת אותם וימליכו מלך מאנשי אנגיאס ושמו בלע בן בעור אשר מלך 30 שנה ומת במלחמתו במצרים בשנת 50 שנה לרדת בנ"י למצרים. וימלוך תחת בלע איש מבני קדם יובב בן זרח מארץ בצרה. וימלוך יובב 10 שנים וימת וימלוך תחתיו חושם התימני 20 שנה וימת וימלוך תחתיו הדד בן בדד מעוית 35 שנה וימת וימלוך תחתיו שמלה ממשרקה 18 שנה וימת וימלוך תחתיו שאול מרחובות הנהר 40 שנה וימת וימלוך תחתיו בעל חנן בן עכבור 38 שנה וימות שנה לאחר שיצאו בנ"י ממצרים וימלוך תחתיו הדר מפעו 48 שנה (שם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב) וימת הדר 9 שנים לאחר כניסת בנ"י לארץ כנען עם יהושע בן נון ולא המליכו בני אדום מלך עליהם עוד אלא כל משפחה בכל מקום העמידה אלוף כשופט עליה ואלו שמות 11 אלופי עשו למשפחותם למקומותם: תמנע, עלוה, יתת, אהליבמה, אלה, פינון, קנז, תימן, מבצר, מגדיאל (זו רומי), עירם. 32 שנה לרדת בנ"י למצרים ובן 71 שנה היה יוסף כשנפטר פרעה ומלך תחתיו בנו מגרון. בן 41 שנה היה מגרון בן פרעה במולכו ושבעים שנה מלך במצרים ויקראו שמו פרעה. 50 שנה לרדת בנ"י למצרים ובן 89 שנה היה יוסף כשנלחם בלע בן בעור במצרים בכדי לשחרר את צפו בן אליפז ממאסרו ומת בלע במלחמה זו. 71 שנה לרדת בנ"י למצרים ובן 110 שנה היה יוסף כשהשביע את בני ישראל לקבור את עצמותיו בכנען ובשנה זו נפטר. בן 17 שנה ירד יוסף למצרים, 93 שנה חי במצרים ו- 80 שנה מלך (מבן 30 עד 110). 72 שנה לרדת בנ"י למצרים ובן 81 היה מגרון בן פרעה כשצפו בן אליפז ברח לאפריקה ממאסרו במצרים שנה לאחר מות יוסף. צפו התקבל בכבוד גדול אצל אנגיאס מלך דנהבה וישם אותו לשר צבאו וכשראה צפו כי אין בדעתו של מלך אפריקה לנקום נקמתו במצרים הלך ומלך על כיתים וכבש את בני תובל וארץ איטליה. 74 שנה לרדת בנ"י למצרים כשנפטר זבולון ובן 114 שנה היה 75 שנה לרדת בנ"י למצרים כשנפטר שמעון ובן 120 שנה היה. 76 שנה לרדת בנ"י למצרים כשנולד בן פרעה מלול (שעתיד למלוך ויביא בת בשם בתיה). 79 שנה לרדת בנ"י למצרים כשנפטר ראובן ובן 125 שנה היה. 80 שנה לרדת בנ"י למצרים כשנפטר דן ובן 124 שנה היה. 81 שנה לרדת בנ"י למצרים כשנפטר יששכר ובן 122 שנה היה. 82 שנה לרדת בנ"י למצרים כשנפטר אשר ובן 123 שנה היה. 83 שנה לרדת בנ"י למצרים כשנפטר גד ובן 125 שנה היה. 84 שנה לרדת בנ"י למצרים ובשנה זו הכה הדד בן בדד את מדין בשדה מואב וזו השנה החמישית למלכותו. 86 שנה לרדת בנ"י למצרים כשנפטר יהודה ובן 129 שנה היה. 87 שנה לרדת בנ"י למצרים כשנפטר בנימין ובן 117 שנה היה. 89 שנה לרדת בנ"י למצרים כשנפטר נפתלי ובן 132 שנה היה. 91 שנה לרדת בנ"י למצרים כשהכה צפו בן אליפז מלך כיתים את מלך אפריקה. 93 שנה לרדת בנ"י למצרים כשנפטר לוי ובן 137 שנה היה. 102 שנה לרדת בנ"י למצרים כשנפטר מגרון וימלוך מלול בנו והוא בן 26 שנה. ותלד לו אפרענית המלכה 3 בנים (עתרי הבכור, אדיקם ומוריון) ושתי בנות (בתיה הבכורה ועכוזית). ויצו לבנות ערים במצרים את פיתום ואת רעמסס ויבואו מהמצריים ובנ"י לבנות כשכירי יום רק בני לוי לא באו. לאחר כחודש שמו על העובדים שרי מיסים לקחת שכרם ומי שסירב לעבוד החזירוהו השוטרים בחזקה. 115 שנה לרדת בנ"י למצרים מלך שמלה על אדום והיא שנת 13 שנה למלכות פרעה. 125 שנה לרדת בנ"י למצרים יעץ איוב מארץ עוץ להרוג זכרי בנ"י הנולדים באמצעות מילדות עבריות. 129 שנה לרדת בנ"י למצרים יעץ בלעם להשליך את זכרי בנ"י הנולדים ליאור. ומרים תדבר באביה לחזור ליוכבד וחזר (טענה כי פרעה גזר על הזכרים ואילו אביה גזר גם על הנקבות). 130 שנה לרדת בנ"י למצרים נולד ליוכבד בן, ותקח תיבה ותשם את בנה בתיבה על פני מי היאור ולא מצאו המצריים את הילד לזורקו ליאור. ובעת הזו בתיה בת פרעה רחצה ביאור ותרא את התיבה ותשלח את שפחתה לקחת את התיבה והנה תינוק בוכה ומרים אחותו היתה עם נשי מצרים על היאור ותגדל את הילד ותקרא שמו משה כי מן המים משיתהו. עמרם קרא שמו חבר בעבור חובר עם אשתו אשר גירש. יוכבד קרא שמו יקותיאל כי קויתיהו מה' וישיבהו אליי. מרים קרא שמו ירד כי ירדה אחריו אל היאור. אהרון קרא שמו אבי-זנוח כי זנח אבי את אמי וישב אליו בעבורו. קהת קרא שמו אבי-גדור כי בעבורו גדר ה' ולא יספו להשליך הזכרים ליאור. מניקתו קראה שמו אבי-סוכו כי בסוכו הוצפן 3 חודשים מפני בני חם. וכל ישראל קראו שמו שמעיה בן נתנאל כי בימיו שמע ה' נאקתם ויצילם. 148 שנה לרדת בנ"י למצרים ובן 18 שנה היה משה, וילך לגושן לראות אביו ואמו ויהי כאשר הקריב לבוא אל גושן וירא איש מצרי מכה איש עברי ויהרוג משה את המצרי והעברי שב למקומו. וישמע פרעה ויבקש להרוג את משה ויצל מלאך ה' את משה ויוציאהו ממצרים ויניחהו מחוץ לגבול מהלך 40 יום בארץ קיקנוס מלך כוש. 157 שנה לרדת בנ"י למצרים ובן 27 שנה היה משה כשנפטר קיקנוס מחולי וימליכו את משה תחתיו ויתנו לו לאשה את אדוניה מלכת כוש אשת קיקנוס וימלוך 40 שנה. 180 שנה לרדת בנ"י למצרים ויצאו 30 אלף גבורי חיל מבני אפרים בן יוסף ביד חזקה ממצרים לגת ארץ פלשתים. ויכו פלשתים את כל בני אפרים מלבד 10 שברחו חזרה למצרים. ויספרו לאפרים ויתאבל וקרא לבנו הנולד לו בריעה. 186 שנה לרדת בנ"י למצרים כשנולד למלול מלך מצרים בן שני בשם אדיקם. 197 שנה לרדת בנ"י למצרים ובן 67 שנה היה משה כשהמליכו תחתיו את מנכרוס בן קיקנוס לבקשת אמו אדוניה המלכה ויצא משה בכבוד גדול מארץ כוש ללכת מדין. ויאסור רעואל (יתרו) כהן מדין את משה ויתנהו אל בית הסוהר 10 שנים וכשראה כי אין מכוש או ממצרים מבקש את נפשו של משה שחררו מהכלא ונתן לו את צפורה בתו לאשה ותלד לו את גרשום אשר לא מל אותו בגזרת יתרו, ואת אליעזר אשר נימול. 206 שנה לרדת בנ"י למצרים כשנפטר מלול מלך מצרים מעשר שנות מחלה קשה והוא בן 130 שנה. וימליך מלול את בנו אדיקם בחייו בעת חוליו והוא בן 10 שנה (את בנו הבכור עתרי לא המליך בחייו כי לא היה חכם כמו אדיקם). וימלוך אדיקם 10 שנים בחיי אביו החולה ו- 4 שנים לאחר מות אביו ויקראו שמו אכוז כי היה נמוך לשון "קצר". היה רשע מאבותיו 270 ילדי העבריים המית תחת הלבנים בבניין. 210 שנה לרדת בנ"י למצרים גורשו ממצרים בט"ו בחודש ניסן ומצרים מקברים את אשר הכה ה' בהם כל בכור. ויסעו מרעמסס ויחנו בסוכות ויסעו מסוכות ויחנו באיתם ויסעו מאיתם וישובו ויחנו לפני מגדול על ים סוף. ואמר פרעה נבוכים הם בארץ כי שבו, סגר עליהם המדבר. כנקמה רדף פרעה אדיקם אחרי בנ"י להורגם במדבר והוא בן 24 שנה אלא שבנ"י עברו כל אותו הלילה בתוך הים המדברה כשהמים נבקעו ומשמשים להם חומה מימינם ומשמאלם ומלאך ה' עומד מאחריהם להצילם מפרעה "ולא קרב זה (מחנה מצרים) אל זה (ישראל) כל הלילה". בבקר כשבנ"י חצו את ים סוף רודף פרעה וחילו אחריהם אלא שים סוף חוזר לאיתנו ומטביע את פרעה וחילו. 4 שנות מלכות אדיקם מסתיימים בטביעתו בים סוף. בת 127 שנה היתה מרים במותה על פי ה' במדבר צין. בן 123 שנה היה אהרון במותו על פי ה' בהור ההר שליד מדבר צין. בן 120 שנה היה משה במותו על פי ה' בהר נבו אשר בעבר הירדן המזרחי. בן 42 שנה היה יהושע ביציאתו ממצרים. בן 82 שנה היה יהושע בעברו עם ישראל אל עבר הירדן המערבי. בן 108 שנה היה יהושע כשבירך את ישראל היא שנת 66 לצאת ישראל ממצרים. בן 110 שנה היה יהושע במותו וישפוט את ישראל 28 שנה. פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה, ולעתיד תתחדש אור הלבנה ותהיה כאור החמה. ועתה כבכל מעגל חיים נחזור לראש ולפניכם הספר המפרט אירועי הזמנים ותולדות האדם מיום אשר נשחת גן עדן אשר בכנען ועד לבואם של זרע יעקב ממצרים לכנען. "זכור ימות עולם, בינו שנות דור ודור, שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך, בהנחל עליון גויים, בהפרידו בני אדם, יצב גבולות עמים למספר בני ישראל". "עם זה יצרתי תהלתי יספרו". "הללו את יי כל גויים, שבחוהו כל האומים, כי גבר עלינו חסדו, ואמת יי לעולם, הללויה. אמן כן יהי רצון. חשוב לדעת כי הכלל "אין מוקדם ומאוחר בתורה" איננו בתוך פרשה (ואין הכוונה לפרשה לפי חלוקת הקריאה בתורה בשבתות אלא לפרשה "פתוחה" או "סתומה"). בתוך פרשה יש סדר ברם משתי פרשות לא ניתן ללמוד מה קדם למה. אם כן ניתן יהיה לדעת את סדר הזמנים על פי פרשה אחת העוסקת בסדר המסעות של בני ישראל במדבר. ספר התורה חומש במדבר פרשת מסעי פרק לג': אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן. וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי יְהוָה וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם. וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה לְעֵינֵי כָּל מִצְרָיִם. וּמִצְרַיִם מְקַבְּרִים אֵת אֲשֶׁר הִכָּה יְהוָה בָּהֶם כָּל בְּכוֹר וּבֵאלֹהֵיהֶם עָשָׂה יְהוָה שְׁפָטִים. וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס וַיַּחֲנוּ בְּסֻכֹּת. וַיִּסְעוּ מִסֻּכֹּת וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר. וַיִּסְעוּ מֵאֵתָם וַיָּשָׁב עַל פִּי הַחִירֹת אֲשֶׁר עַל פְּנֵי בַּעַל צְפוֹן וַיַּחֲנוּ לִפְנֵי מִגְדֹּל. וַיִּסְעוּ מִפְּנֵי הַחִירֹת וַיַּעַבְרוּ בְתוֹךְ הַיָּם הַמִּדְבָּרָה וַיֵּלְכוּ דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בְּמִדְבַּר אֵתָם וַיַּחֲנוּ בְּמָרָה. וַיִּסְעוּ מִמָּרָה וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וּבְאֵילִם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וַיַּחֲנוּ שָׁם. וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם וַיַּחֲנוּ עַל יַם סוּף. וַיִּסְעוּ מִיַּם סוּף וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִין. וַיִּסְעוּ מִמִּדְבַּר סִין וַיַּחֲנוּ בְּדָפְקָה. וַיִּסְעוּ מִדָּפְקָה וַיַּחֲנוּ בְּאָלוּשׁ וַיִּסְעוּ מֵאָלוּשׁ וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִם וְלֹא הָיָה שָׁם מַיִם לָעָם לִשְׁתּוֹת. וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִם וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִינָי. וַיִּסְעוּ מִמִּדְבַּר סִינָי וַיַּחֲנוּ בְּקִבְרֹת הַתַּאֲוָה. וַיִּסְעוּ מִקִּבְרֹת הַתַּאֲוָה וַיַּחֲנוּ בַּחֲצֵרֹת. וַיִּסְעוּ מֵחֲצֵרֹת וַיַּחֲנוּ בְּרִתְמָה. וַיִּסְעוּ מֵרִתְמָה וַיַּחֲנוּ בְּרִמֹּן פָּרֶץ. וַיִּסְעוּ מֵרִמֹּן פָּרֶץ וַיַּחֲנוּ בְּלִבְנָה. וַיִּסְעוּ מִלִּבְנָה וַיַּחֲנוּ בְּרִסָּה. וַיִּסְעוּ מֵרִסָּה וַיַּחֲנוּ בִּקְהֵלָתָה. וַיִּסְעוּ מִקְּהֵלָתָה וַיַּחֲנוּ בְּהַר שָׁפֶר. וַיִּסְעוּ מֵהַר שָׁפֶר וַיַּחֲנוּ בַּחֲרָדָה. וַיִּסְעוּ מֵחֲרָדָה וַיַּחֲנוּ בְּמַקְהֵלֹת. וַיִּסְעוּ מִמַּקְהֵלֹת וַיַּחֲנוּ בְּתָחַת. וַיִּסְעוּ מִתָּחַת וַיַּחֲנוּ בְּתָרַח. וַיִּסְעוּ מִתָּרַח וַיַּחֲנוּ בְּמִתְקָה וַיִּסְעוּ מִמִּתְקָה וַיַּחֲנוּ בְּחַשְׁמֹנָה. וַיִּסְעוּ מֵחַשְׁמֹנָה וַיַּחֲנוּ בְּמֹסֵרוֹת. וַיִּסְעוּ מִמֹּסֵרוֹת וַיַּחֲנוּ בִּבְנֵי יַעֲקָן. וַיִּסְעוּ מִבְּנֵי יַעֲקָן וַיַּחֲנוּ בְּחֹר הַגִּדְגָּד. וַיִּסְעוּ מֵחֹר הַגִּדְגָּד וַיַּחֲנוּ בְּיָטְבָתָה. וַיִּסְעוּ מִיָּטְבָתָה וַיַּחֲנוּ בְּעַבְרֹנָה. וַיִּסְעוּ מֵעַבְרֹנָה וַיַּחֲנוּ בְּעֶצְיוֹן גָּבֶר. וַיִּסְעוּ מֵעֶצְיוֹן גָּבֶר וַיַּחֲנוּ בְמִדְבַּר צִן הִוא קָדֵשׁ. וַיִּסְעוּ מִקָּדֵשׁ וַיַּחֲנוּ בְּהֹר הָהָר בִּקְצֵה אֶרֶץ אֱדוֹם ... וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר וַיַּחֲנוּ בְּצַלְמֹנָה. וַיִּסְעוּ מִצַּלְמֹנָה וַיַּחֲנוּ בְּפוּנֹן. וַיִּסְעוּ מִפּוּנֹן וַיַּחֲנוּ בְּאֹבֹת. וַיִּסְעוּ מֵאֹבֹת וַיַּחֲנוּ בְּעִיֵּי הָעֲבָרִים בִּגְבוּל מוֹאָב. וַיִּסְעוּ מֵעִיִּים וַיַּחֲנוּ בְּדִיבֹן גָּד. וַיִּסְעוּ מִדִּיבֹן גָּד וַיַּחֲנוּ בְּעַלְמֹן דִּבְלָתָיְמָה. וַיִּסְעוּ מֵעַלְמֹן דִּבְלָתָיְמָה וַיַּחֲנוּ בְּהָרֵי הָעֲבָרִים לִפְנֵי נְבוֹ. וַיִּסְעוּ מֵהָרֵי הָעֲבָרִים וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ. 42 מסעות הלכו אבותינו במדבר (מסע = מקום בו חנו ונסעו ממנו = גם רעמסס נכלל בהגדרה), כדלקמן: 1. רַעְמְסֵס , טו' לחודש ניסן בשנה ראשונה ליציאת מצרים. 2. סֻּכֹּת , שם מקבלים בנ"י את ענני כבוד. 3. אֵתָם , מגיעים לקצה המדבר. 4. פְּנֵי הַחִירֹת , הציווי לחזור חזרה למדבר ולחנות לפני ים סוף ושם נבקע הים. ִ5. מָּרָה , לאחר שחצו ים סוף חנו במקום מים מרים. נעשה נס והומתקו המים. קיבלו חוקת השבת ופרה אדומה והדינין. 6. אֵילִם , נסעו ממרה וחנו במקום מים של מעינות ותמרים. 7. יַּם סוּף 8. מִּדְבַּר סִין 9. דָּפְקָה 10. אָלוּשׁ , בטו' באייר ניתן המן ונאסר עליהם להותיר ממנו עד הבוקר מלבד יום השישי. 11. רְפִידִם , רפו ידיהם מ"תורת על פי ה' יסעו" שהרי חזרו למדבר בכדי לילך להר סיני. ניתנו נחלי מים במדבר "מבארה של מרים". 12. מִּדְבַּר סִינָי , הצטוו למנות 50 יום מיציאת מצרים ולעמוד מאוחדים כנגד ההר. חנו כנגד הר סיני בא' סיון. בו' בסיון הגיע יום החמישים (בלי היום הראשון לציווי שאין לילו עמו). כיון שראה ה' את האחדות ושלא עזבו את ההר למרות שלא קרה כלום אז בז' בסיון (יום 51 שנפל בשבת בבוקר) ראו מעמד מלכות ה' על הר סיני אלא שעדיין לא קיבלו את הציווי של תורת עולה וזבח והלא בשביל תורה זו יצאו ממצרים ואמרו לפרעה שאף הוא יתן בידם עולות וזבח. הצטוו עתה לספור 40 יום ולהמתין כנגד ההר. משה רבינו ירד מההר באמצע חודש תמוז בדיוק לפי חשבון 40 הימים שהבטיח, הצטווה לשבור את לוחות הברית וטחן את העגל. אבותינו עשו תשובה והתעכבו בהר סיני כמעט שנה כאשר הנסיעה מההר היתה רק ב-כ' באייר בשנה השניה ליציאת מצרים. צריך לזכור שרק לאחר 80 יום מחטא העגל ניתנו הלוחות השניים ביום כיפור בחודש תשרי וניתנה הבשורה "סלחתי כדבריך" להכין משכן כבר במדבר. בחודש כסלו נגמרה מלאכת המשכן ורק ב-א' בניסן הוקם המשכן והחלו בהקרבת הקורבנות ובחנוכת המזבח 12 יום. ביום יד' בניסן הקריבו את קורבן הפסח וביום יד' באייר הקריבו פסח שני. ביום כ' באייר נעלה הענן ונאמר "רב לכם שבת בהר הזה" ויש לקיים את התורה בארץ ישראל ובהר המוריה. 13. קִּבְרֹת הַתַּאֲוָה , מינוי 70 הזקנים בחורב בטרם הגיעו למסע זה ונבואת אלדד ומידד, דבר השלו והחניה במסע זה לקבור מחמת המגיפה את המתאוים לבשר (חונים 30 יום) 14. חֲצֵרֹת , מחלוקת קרח ועדתו וצרעת מרים (חונים 7 יום) 15. רִתְמָה , (קדש ברנע) חטא המרגלים, המגיפה והגזירה על דור המדבר שלא לנחול הארץ. בחישוב פשוט תמצאו שהתאריך לחטא נופל בחודש אב שהרי נשלחו המרגלים בכ"ט בסיון ותרו את הארץ 40 יום (המקור לאבלות ט' באב). חטא המרגלים גרר את חטא המעפילים ועתה מסיבה הפוכה שרצו לכבוש את הר המוריה מהכנעני והעמלקי ועלו לא"י כנגד ציווי מפורש שלא להלחם. 16. רִמֹּן פָּרֶץ 17. לִּבְנָה 18. רִסָּה 19. קְּהֵלָתָה 20. הַר שָׁפֶר 21. חֲרָדָה 22. מַּקְהֵלֹת 23. תָּחַת 24. תָּרַח 25. מִּתְקָה 26. חַשְׁמֹנָה 27. מֹּסֵרוֹת 28. בְּנֵי יַעֲקָן 29. חֹר הַגִּדְגָּד 30. יָּטְבָתָה 31. עַבְרֹנָה 32. עֶצְיוֹן גָּבֶר 33. קָּדֵשׁ , במסע זה בחודש ניסן לשנתם הארבעים בהיותם במדבר נפטרה מרים. 34. הֹר הָהָר , פטירתו של אהרון הכהן ונסתלקו ענני הכבוד. מצוי בעבר הירדן מזרחה. 35. צַּלְמֹנָה 36. פּוּנֹן 37. אֹבֹת 38. עִיִּים 39. דִּיבֹן גָּד 40. עַלְמֹן דִּבְלָתָיְמָה , ראו פירוש אבן עזרא בהמשך 41. הָרֵי הָעֲבָרִים , הר נבו, ממנו צפה משה רבינו על א"י. 42. ְעַרְבֹת מוֹאָב , הנקמה במדין והפרידה ממשה רבינו (חוזר לבדו להר נבו). פירוש רש"י על חומש דברים פרק א' פס' מו': ותשבו בקדש ימים רבים. תשע עשרה שנה, שנאמר כימים אשר ישבתם בשאר המסעות והם היו שלשים ושמנה שנה, תשע עשרה מהם עשו בקדש ותשע עשרה שנה הולכים ומטורפים וחזרו לקדש, כמו שנאמר (במדבר לב, יג) ויניעם במדבר. כך מצאתי בסדר עולם. פירוש רמב"ן על חומש שמות פרק טז' פס' א': ויסעו מאלים ויבאו וגו' אל מדבר סין. אחז הכתוב דרך קצרה, כי בנסעם מאילים חנו על ים סוף, ויסעו מים סוף ויחנו במדבר סין (במדבר לג י יא), כי המדבר הזה גדול, מגיע מאלים ועד סיני, וכאשר נסעו מאלים חנו על ים סוף במדבר ההוא, ונסעו משפת הים ונכנסו בתוך המדבר ועשו בו מסעות דפקה ואלוש (שם יב יג), ויסעו מאלוש אשר הוא במדבר סיני ויחנו ברפידים (שם יד). ועל דעת רבותינו (שמו''ר כה ה) היה דבר המן באלוש, כי בראותם שהיו חונים ונוסעים וחונים במדבר בדפקה ואלוש ולא יצאו ממנו פחדו ונתרעמו, וזה טעם וילונו במדבר, כי לא היתה תלונה ביום בואם שם רק בהיותם במדבר פירוש אבן עזרא על חומש במדבר פרק כא' פס' יח': וזו הבאר היתה במדבר רחוק מהיישוב ומזה המדבר נסעו אל מתנה ומשם אל נחליאל ודע כי אשד הנחלים והמדבר הנקרא באר ומתנה ונחליאל כולם מקומות ויש להם שם כלל והוא עלמון דבלתימה כי כן כתוב בפרשת אלה מסעי או אלה שמות מקומות עברו עליהם במסע אחר והרי העברים לפני נבו הוא הבמות והגיא אשר בשדה מואב והעד שאמר הכתוב כי מהגיא נסעו אל ערבות מואב בעבר לירדן ירחו וכתיב כי מהר העברים נסעו אל ערבות מואב על ירדן ירחו ועוד ונשב בגיא מול בית פעור עת שהתחננתי ובמקום אחר עלה אל הר העברים הר נבו ... ולמספר דוגמאות בודדות לאור המסעות לעיל: פרשיות תרומה ותצווה המורים על ציווי הקמת המשכן נכתבו לפני פרשת העגל חרף העובדה שרק לאחר חטא העגל נתבשר משה רבינו לאחר תפילותיו על ביטול גזירת השמד ועל הקמת המשכן במדבר. פרשת קורח נכתבה לאחר פרשת המרגלים למרות שהיתה לפניה בזמן. תוס' על תלמוד בבלי מסכת שבת דף פז' ע"א: ואתה פה עמוד עמדי. וא''ת מנלן דפירש משה מדעתו קודם ושוב הסכים הקב''ה על ידו שמא זה הוא צווי גמור שצוה לו לפרוש, ותירץ ר''ת דאם איתא דמחמת צווי הקב''ה פירש ולא מדעתו היאך היה מערער אהרן ומרים דכתיב ותדבר מרים ואהרן במשה אלא ודאי מתחלה פירש ממנה לגמרי משה מדעתו ואע''ג דהסכים הקב''ה על ידו מ''מ נתרעמו עליו לפי שאילו לא פירש מדעתו לא היה הקב''ה מסכים דבדרך שאדם הולך בה מוליכין אותו, שהרי לאהרן ומרים לא אמר לפרוש אע''ג שגם עמהם היה מדבר. ומיהו קשה דמשמע במדרש שלא ידעו זמן גדול שפירש ממנה, גבי אלדד ומידד שהיו מתנבאים שאמרה מרים אשרי נשותיהן של אלו שנתמנו בעליהן פרנסין על הציבור אמרה צפורה אוי להם לנשותיהם של אלו שמיום שנתייחדה שכינה עם אחיך פירש ממני מיד ותדבר מרים ואהרן במשה משמע שלא ידעו קודם לכן וכי לא ידעו הא דכתיב ואתה פה עמוד עמדי. ואומר רבינו תם דודאי ידעו אבל היו סבורין שפירש על פי הדבור עד שאמרה להם צפורה שמדעתו פירש ממנה מתחלה.