להורים וילדים
  www.shauli.co.nr
שיר סיפור וספר
יום ש', כח’ בכסלו תשע”ח
    דף ראשי  |  יהודון מאיר  |  תוכנות מחשב  |  מפת ישראל  |  מילון  |  מצות כיבוד הורים  |  לוח שנה  |  גימטריה  |  ספארי  |  שימושון  |  תמונות מספרות  |  כתובת האתר  
האם מדובר ברוחניות? מדוע במדרש נחשבת לבת זוגו של הבורא? כנסו לכתבה זו להבין שהשכינה היא בחומר.

לבורא אין התחלה ואין סוף היות ואיננו חומר. הבורא יצר את החומר ועל כן לחומר יש התחלה. הבורא קיים לנצח גם בלעדי החומר אלא שרצונו לברוא החומר ולהטיב ליצורי החומר. המדרש עוסק במשל ובפנימיות התורה ועל כן דימה את החומר לכלה ואת הבורא לחתן. אם יחפוץ הבורא ובמשל החתן לקחת לאשה את הכלה התוצאה תהיה שלחומר לא יהיה סוף ויהיה קיים לנצח ואלו בעצם חיי העולם הבא שאין בהם מוות והתחיה בגוף. המדרש משנה את המשל במציאות של חטא ובמקום יחסי חתן וכלה בוחר משל של יחסי אב ובן ולשם כך ראו דברי הנביא ישעיה (פרק ס"ד פסוק ז'): "ועתה י-ה-ו-ה, אבינו אתה; אנחנו החומר ואתה יוצרנו, ומעשה ידך כולנו". חובה להדגיש כי הכופר בעיקר האמונה "תחיה בגוף" - אין לו חלק היות ואמונתו שעצם קיומו כמו הבורא ללא חומר וצורה, ועל כן ב"דיבורו" עם המתים, העדר החומר, העיד שאינו שותף עם הבורא בחידוש העולם לעשותו נצחי. בכל אופן "השכינה" קיבלה לשון של נקבה. בעצם מקור השם הוא שורש ש.כ.ן. השכינה מצויה בקדושת החיים. מהי "קדושת החיים"? ביאור המילה "קדוש" הוא הפרשה והבדלה. הבורא יצר עפר ללא קיום תחושתי יצר ממנו עצמות וצלם הוסיף כוחות מנוגדים כמו רוח החמצן כגז, מים כדם ואש כפעילות חשמלית ובכך הבדילו מעפר אחר. כל עוד גזר על העפר לחיות יהיו הכוחות המנוגדים "שכנים" ויעשו שלום. ואם התקלל העפר להשתנות מצורת הצלם להתפורר ולשוב למקומו הטבעי - כאילו יעשו הכוחות המנוגדים "מלחמה" ויעזבו זה את זה ויחללו שמו של הבורא כאילו אמרו "ה' איננו אחד" וזו הטומאה והריחוק מהאמת. המדרש קורא ליום מתן תורה במילה "חתונה". אכן כל בעלי מומים התרפאו וכל העולם זכה "לספר הרפואות". במדרש המילה ספר הוא משל – מעולם לא היה ספר ממש אלא מדובר בתופעת הבריאות ואריכות הימים. המדרש ממשיך ומספר כי דור מתן תורה זכה לחיים נצחיים וקללת "ואל עפר תשוב" – התבטלה. כמובן שאותם כתרי רפואה התבטלו כשנגזרה הגזירה הקשה על דור מדבר שלא יכנסו לארץ החיים וימותו במדבר. גם תמותה זו לא היתה תופעת טבע רגילה כי דור המדבר היו צריכים לחפור לעצמם קבר וללכת לישון כך שהמוות היה מיתת נשיקה מבלי יסורי הגוף בעת ביטול קיומם. כשם שהשכינה מצויה בעולם הקטן הנקרא "קדושת החיים" ובעיקר בנזר הבריאה "האדם", כך מצויה בעולם הגדול הנקרא "מרחבי היקום" ובעיקר בכדור הארץ. אין כדור בכל מרחבי היקום כמו כדור הארץ שהכוחות המנוגדים עושים בינהם שלום לקיום האדם. בל נשכח כי כוחות מנוגדים אלו (מים, אש, עפר, רוח) לא יעשו שלום ברצון הבורא כשאין בני האדם דורשים שלום בינהם והתוצאה תהיה אסונות טבע שלעיתים יגבו מחיר כבד בביטול קיומו של האדם (ראו ערך סדום ועמורה בחומש בראשית). בתלמוד הבבלי מצאנו מקורות רבים המדברים על השכינה. במסכת סוטה אמר רבי עקיבא (דף יז, ע"א) שאם עשו בינהם שלום האיש ואשה אז זכו שהבורא יקיים אותם לאורך ימים בשלמות וזו השכינה שתהיה עליהם. במסכת שבת (דף יב' ע"ב) אמרו שהשכינה מצויה למעלה מראשותיו של חולה וברור שהחולי נובע מחוסר בשלום בין הכוחות לעיל ואם באופן סופי ולאורך זמן לא יעשו שלום נגזר דינו של האדם בביטול קיומו. ובאותה מסכת (דף קיח' ע"ב) אמרו בשם רב הונא בריה דרב יהושע: "תיתי לי (=נתן לי שכרי) דלא סגינא (=שלא הלכתי) ארבע אמות בגילוי הראש". האדם מחויב לזכור את בוראו לא רק בימי המחסור והחולי שמתנות השמים נלקחות ממנו. בכובד משא כיסוי הראש יוכל לעמוד במשימה גם בתקופות הטובות בחייו בכדי שיאריכו ימיו והשלימות תהיה בגופו ובנכסיו וינתן לו שכרו שלא יגיע לזכור את בוראו כאדם חולה. במסכת קידושין (דף לא' ע"א) הפליגו לקבוע שאין זו מידת חסידות שינתן עליה שכר אלא איסור ללכת בקומה זקופה ללא משא כיסוי הראש: "אסור לאדם שיהלך ארבע אמות בקומה זקופה שנאמר מלא כל הארץ כבודו, רב הונא בריה דרב יהושע לא מסגי (=לא הלך) ארבע אמות בגילוי הראש אמר שכינה למעלה מראשי". ובמילים שלנו כיסוי הראש כדי שהשכינה לא תהיה למעלה מראשי (כאדם חולה) אלא שתשאר בי (כסגולה וזכרון הדרוש בכל רגע). קביעת חיוב כיסוי הראש מצויה בספר הזוהר פרשת בלק: "לא ילך ארבע אמות בגילוי הראש משום שאור השכינה למעלה מראשו וממשיך לו חיים ועל זה נאמר ושמן על ראשך לא יחסר". צריך לזכור כי ספר הזוהר שייך לפנימיות התורה עולם המדרש והמשל שאינו פשוט המקרינים על עולם המעשה עולם הפשט. ברור לכל שאם אכן היינו מפרשים את השכינה ומדמיינים אותה כישות רוחנית שהיא ה' יתברך הרי שהיינו עוברים על עיקר האמונה שאין לו דמות וצורה ומקום שהרי מלא כל הארץ כבודו ואפילו הארץ לא קיימת שהרי ה' יתברך קדמון לארץ. יתירה מזו, על האדם היתה מוטלת החובה לעמוד כל חייו ולא לשבת וכל שכן שלא להכנס לבית המרחץ אם היינו מפרשים כפשוטו את דברי הזוהר שהשכינה מצויה מעל ראשו של האדם. ובכלל האם האדם מחויב בכיסוי ראש במקום סכנה או איבוד פרנסתו? ברור שלא. על כן בשחיה בים לא יתפוס את כובעו שלא חס ושלום יטבע. ובמקום סכנה שיהרגו יהודי או יזיקו לממונו על פי זיהוי לבושו או כיסוי ראשו - אין לו לשים נפשו בסכנה וילך גלוי ראש מפני שאת השכינה מבקש והיא אריכות הימים ובקשת השלום ולא המלחמה (הקומה הזקופה מבטאת את הגאוה והרצון להלחם עבורה). ובטעם האיסור לשבת בתוך ארבע אמות של המתפלל מצאנו טעמים רבים ואלו ואלו דברי אלוקים חיים שכולם בשורש הסיבה של דרישת השלום ובמילים אחרות השכינה. בעל הלכות גדולות כתב שטעם האיסור לשבת בתוך ארבע אמות של המתפלל מפני שהשכינה שורה בתוך ארבע אמות של המתפלל. ברור שאדם הנכנס לארבע אמותיו של חברו וקניינו לא מרבה שלום בעולם ומטרתו ריב קנאה ומדון בכדי להוציא את השכינה דהיינו השלמות המצויה אצל חברו. טעם רבינו הטור שאסור לשבת בסמוך למתפלל מפני שנראה שאיננו מקבל מקבל עליו עול מלכות שמים כשם שעתה מקבל חבירו. עול מלכות שמים הוא צידוק דינו של הבורא בחלוקת הקניינים בעולם ובהפרידו בני אדם יצב גבולות. ישיבה סמוך למתפלל נראית כפריקת עול צידוק הדין כיושב בטל המקנא בתפילת חברו העושה רושם. טעם רבינו המאירי בכדי שלא יתבלבל המתפלל בשעת תפילתו מחמת הסובבים אותו. התפילה לשלום השכינה יכולה להפגם מחמת הטרדת הסובבים. טעם אחר בשם ספר המכתם, שהוא בכדי שלא יתבייש המתפלל מחברו שיכול לראותו ולשמוע תפילתו בעת שבוכה ומבקש די מחסורו. כידוע לכל כי מקום היה בתקופת שלמה המלך שכל מלכי העולם באו לראות. בית המקדש הראשון הוא המקום שכל מלכי העולם באו לראות ולהנאות מזיו השכינה. מהו זיוו של עולם? בית המקדש המאריך ימיו של האדם בשעה שעושה רצון הבורא. בבית המקדש הראשון בתקופת שלמה המלך ירדה אש מהשמים והיו כל סממני השכינה, וזאת בניגוד לתקופה שלאחר שלמה המלך ובניגוד לתקופת בית המקדש השני. זיו השכינה של העולם הגדול בתקופת שלמה המלך היה בצורת עמוד ענן שניצב על הארץ וראשו מגיע עד לשמים. עמוד ענן מיוחד זה היה מחוץ לבית המקדש וכל בני בשר יכלו לראותו ולא רק אלו הרשאים להכנס לעזרת ישראל. כאמור לעיל השכינה היא התופעה שכוחות הטבע המנוגדים עושים שלום, אבל לתופעה זו רצה הבורא לעשות עדות. האמת שהעדות קיימת בעולם הקטן – בקדושת החיים, אבל זו עדות של צלם. הענן מייצג עדות ללא צלם כתופעת הערפל והאור שלמרות שעשויים מחומר - אינם בעלי חומר ממשי למישוש האדם. בעמוד הענן היו הכוחות המנוגדים עושים שלום ושוכנים זה עם זה. העמוד היה תוצאה של רוח סערה המסתובבת ללא הפסק בעוצמה הרסנית. הרוח היתה מסובבת את העפר לאורך כל אותו עמוד מהארץ עד השמים. העמוד היה ענן ולכן היו בו מים. העמוד היה מאיר בלילה ולכן היה בו את האש המקררת – אש החשמל. כל מי שראה את עמוד הענן היה מתפעל מההרמוניה של כוחות הטבע המנוגדים המבקשים לעשות שלום ולומר "ה' אחד". צריך לזכור שאם היה זז עמוד הענן ממקומו התוצאה היתה הרסנית, מחריב את הבית הנאה והכלים הנאים ועל כן מובן הפסוק "ובהיכלו כלו אמור כבוד" ואין כבוד אלא בחומר המתקיים ולא חרב בבחינת "ואברהם כבד מאד בכסף בזהב ובמיקנה" . ספר יחזקאל פרק א' פס' א-ד: "ויהי בשלשים שנה ברביעי בחמשה לחדש ואני בתוך הגולה על נהר כבר נפתחו השמים ואראה מראות אלהים, בחמשה לחדש היא השנה החמישית לגלות המלך יויכין, היה היה דבר ה' אל יחזקאל בן בוזי הכהן בארץ כשדים על נהר כבר ותהי עליו שם יד ה', וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון ענן גדול ואש מתלקחת ונגה לו סביב ומתוכה כעין החשמל מתוך האש ... בסוף ימיו של שלמה המלך הסתלק עמוד הענן. נשיו של שלמה שלקח מבנות העמים שהתגיירו לאחר שבאו וראו בכבודו, התחילו לעבוד עבודה זרה ולהטעות את לבבו שאלוקיו לכאורה חלש ולכן סברו שכביכול הבורא יש מאין לא הצליח להתגבר על הכוחות והאלים המנוגדים. קשים גרים לישראל כספחת אם חוזרים לסורם ולאמונתם הנכזבת בשעת משבר ולא הועילו תחנוניו של שלמה המלך להסביר כי כל הכבוד שעשה הבורא בתקופתו היה בעבור אביו דוד, והיות והגיע סוף זמנו ושליחותו בעולם הנפסד יחזור עמוד הענן רק באחרית הימים באותו יום נצחי גדול ונורא, מעשה בראשית הלכה ולמעשה ולא כמחשבה. הלא הוא יום שאין לא סוף וכולו טוב וארוך, יום חתונתו של הבורא עם החומר וזימון עולמות בני האדם הראויים לראות בזיו שכינתו.

 
 
 
האם אדם הראשון חטא שאכל מפרי הדעת, הלא ביקש לדעת את הבורא ולעובדו מתוך ידיעה והבנה?